כאשר אנחנו רוצים להעריך את השווי הנכסי של חברות יש אפשרות להשתמש בשיטה שנקראת שיטת השווי הנכסי.
אלו בעצם חברות שהפעילות העסקית שלהן היא לא הפעילות המרכזית של החברה.
כמו למשל אפשר למצוא סוגים שונים כאלו: חברות החזקה, חברות נדל”ן, חברות שנמצאות בהליכי פשיטת רגל או פירוק וחברות בעלות נכסים שהם לא תפעוליים כמו קרקע.

בגלל שהפעילות של החברות הן לא עסקיות ומחשבים את השווי על בסיס הנכסים וההתחייבויות הנוכחיים ולא העתידיים, שיטת השווי הנכסי לא נותנת ביטוי לשווי הסינרגיה בין הנכסים
וכן לשווי המוניטין של החברה והיא מביאה בדרך כלל ל'רצפת השווי' המוערך. להערכת שווי עסק חי עדיף להשתמש בשיטה זו כשיטה תומכת או אינדיקטיבית.

בשיטה זו מציגים את הערך הכלכלי של ההון העצמי ליום ההערכה. כלומר שווי שוק של ההון העצמי (הון עצמי כלכלי).

כך למשל:

1. הון עצמי כלכלי – הון עצמי כלכלי משקף את נכסי החברה על בסיס ערכי שוק בניכוי התחייבויותיה על בסיס ערכי שוק.
2. שווי של נכס פיננסי – שווי תזרים מזומנים שניתן לקבל במזומן מהנכס.
3. מחיר שוק – בכמה ניתן למכור את הנכס בשוק. מחיר שמשקף שווי אמיתי, שווי כלכלי שניתן לקבל במכירה במזומן (בעת מימוש)
4. חישוב שווי חברה – יוצאים מההון העצמי החשבונאי (שהוא הנכסים פחות ההתחייבויות במאזן) שלאו דווקא מבטא את השווי האמיתי של החברה ולכן שואפים להגיע להון העצמי הכלכלי = שווי נכסי (הצגת הנכסים וההתחייבויות לפי שווי הוגן ולא לפי שווי חשבונאי). תיקון שווי הנכסים להון עצמי כלכלי (חלק מהתיקון מתייחס לשינויים שחלו בעקבות ה-IFRS).

מבחינת צעדים מרכזיים לביצוע בהון עצמי כלכלי:

1. צריך לאתר את הסעיפים המרכזיים שבהם השווי הכלכלי שונה מ”השווי החשבונאי”.
2. להמיר את השווי החשבונאי בשווי הנכסי בניכוי השפעת המס.
3. להתייחס לסעיפים רלוונטיים:
   • רכוש קבוע.
   • מלאי.
   • השקעות.
   • רכוש אחר והוצאות נדחות.
   • התחייבויות.